פס"ד בערעור בענייני משמורת קטינים

השופטת ריבי לטר-למלשטריך

1. ערעור על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה  (כב' השופט בנציון ברגר) מיום 25.4.13  אשר דן בענייני משמורת ומזונות.

2. עובדות הרקע

הצדדים נשאו כדמו"י ביום 15.3.09. בנישואיהם נולדו קטין כבן 4 וקטינה כבת שנתיים ותשעה חודשים. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת, והם פרודים. המשיבה עברה להתגורר עם הקטינים בבית הוריה. ביום  9.8.11 הגישה המשיבה תביעה לקבוע כי הקטינים יהיו במשמורתה וכן תביעה למזונות. המערער בקש בכתב הגנתו לקבוע אותו כהורה משמורן, או לחלופין לקבוע משמורת משותפת.

ביום 26.10.11  חוייב המערער במזונות זמניים של הקטינים בסכום של 3,600 ש"ח ומחצית הוצאות בריאות חריגות.  נקבע כי אם המשיבה תעזוב את בית הוריה, יצטרף לסכום רכיב הוצאות המדור.באותה החלטה נקבעה משמורת זמנית אצל האם, מבלי שיש בכך לקבוע מסמרות לענין המשמורת הקבועה.

החלטה זו גם נתנה תוקף להמלצות ועדת תסקירים מיום 23.10.11 בנושא הסדרי ראיה באופן שהקטינים  ישהו אצל המשיב ביום ב' וד' ללא לינה (בפועל ההסדר הורחב לגבי יום אחד מימים אלו- מסיום מסגרת החינוך ועד ליום למחרת), ובכל כל סוף שבוע שני מיום ו' מסיום מסגרות החינוך עד מוצ"ש בשעה 19:00.

בתחילה, התקשו הצדדים לשתף פעולה ביניהם, דבר שהשתפר לפי תסקירי פקידת הסעד במהלך הזמן. תסקיר פקידת הסעד מיום 3.6.12 הצביע על רצון המשיב להיות שותף פעיל ומלא בחיי הקטינים, צוין חוסר אמון הדדי אצל שני ההורים וחוסר שביעות רצון האחד מהתפקוד של האחר, יחד עם זאת צוינה "יכולת מרשימה" של הצדדים לשיתוף פעולה לטובת הקטינים והומלץ לשקול משמורת משותפת "שתגדיר באופן חוקי ומשפטי את זכויותיו של המשיב".

בקשת נוספת של המשיבה להגדלת סכום המזונות - נדחתה.

3. החלטת בית משפט קמא

בית המשפט קמא בחן את הנסיבות לאור העקרון של טובת הקטינים, וכן חזקת הגיל הרך הקובעת כי הקטינים יהיו אצל האם, אלא אם התקיימו נסיבות מיוחדות להורות אחרת. בית המשפט התייחס לביקורת המושמעת על חזקה זו, אך ראה עצמו מחויב על פי החוק הקיים.

בית משפט קמא לא אמץ את מסקנות תסקיר פקידת הסעד בו המליצה על המשמורת המשותפת, שכן מצא כי פקידת הסעד לא התעדכנה על ידי המשיבה במשך 3 חודשים שקדמו לכתיבתו. בית משפט קמא ציין כי על אף שהורה לפקידת הסעד לערוך תסקיר בעניינם של הצדדים, קבלה פקידת מידע רק מהמערער, ולא אימתה את המידע עם המשיבה . עוד הסתבר כי  התנהלות זו מקורה במחלוקת הנטושה בין פקידת הסעד והמשיבה , שיצרה בעיתיות בקשר שבין פקידת הסעד למשיבה, כפי שבאה לביטוי גם בחופשת הפסח, במהלכה התירה פקידת הסעד למערער להשאיר את הקטינים אצלו למספר ימים נוספים אך לא יידעה על כך את המשיבה.

בית משפט קמא הדגיש כי שני ההורים אפוטרופסים על הקטינים וכל החלטה מהותית בעניינם צריכה להתקבל במשותף, ללא קשר לסוגיית המשמורת. בית המשפט ציין כי הסדרי הראיה בפועל של המערער והקטינים הם נרחבים, וציין כי לענין שהות עם הקטינים יכולה להיות חלוקת זמן כמעט שווה בין ההורים, וקביעת הורה כמשמורן איננה פוגמת בחלוקת הזמן.

בית משפט קמא התרשם כי המערער מונע מהפגיעה שחווה מעזיבתה של המשיבה את הבית ורצונה בגירושין, ולכן הוא מתקשה לראות את טובתם של הקטינים, ומסרב לכל בקשה של המשיבה, לעתים ללא סיבה נראית לעין. בפסק הדין יש התייחסות לדוגמאות התנהגות זו.

לסיכום, בית משפט קמא התרשם כי לא הוכחו נסיבות המצדיקות סטייה מחזקת הגיל הרך  והורה על השארת המשמורת הזמנית אצל המשיבה, אך הדגיש את הצורך בקיום קשר נרחב עם המערער, כפי שמתקיים,  לטובת הקטינים. נקבעו הסדרי ראיה עם המערער שהם ימים ב' ד' מסיום מסגרת החינוך עד ליום למחרת, וכל סוף שבוע שני מיום ו' בסיום מסגרת החינוך עד למוצ"ש שעה 20:00.

לענין המזונות - בית המשפט בחן את יכולת ההשתכרות של המערער  מול יכולת ההשתכרות של המשיבה, הביא בחשבון את היקף הסדרי הראיה עם המערער, וקבע סכום של 1,450ש"ח  מדי חודש לכל אחד מהקטינים, כשהסכום מבטא גם את אחזקת המדור בבית הורי המשיבה. אם תעזוב המשיבה את בית הוריה, יתווסף לסכום החודשי סכום כולל של 1,000 ש"ח עבור הוצאות מדור. כמו כן ישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות החינוך, הצהרון, קייטנה והוצאות בריאות חריגות. 

4. אישור פסק הדין של בית משפט קמא

המערער יוצא כנגד העובדה שבית משפט קמא לא אמץ את המלצת תסקיר פקידת הסעד. בנוסף טוען המערער לגישה מפלה ומגמתית, תוך שהוא מציין כי  גם הוא לא פגש את פקידת הסעד במהלך 3 החודשים שקדמו להכנת התסקיר.

לתפישתי, אין מקום להתערב בפסיקתו של בית משפט קמא, לענין המשמורת ולענין           המזונות. אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית, ואין לגלות טעות שבחוק.

בחקירת פקידת הסעד עלה כי ההורים מתקשים לפעול בשיתוף פעולה והרמוניה, והיא אף המליצה להפנותם לתיאום הורי. עוד עלה כי במועד שמיעת התיק, לא היתה למערער יחידת דיור משלו, והוא חלק את מגוריו בין דירת אמו בנצרת לבין דירת אחיו  בקריות.